כשעזבתי את הבית הקטן עם הגינה לטובת דירה בבניין, געגועיי לדשא, לשורת הוורדים ולעצי הפרי היו קשים, ורק החמירו ככל שחלף הזמן. התנחמתי בעצי הסיגלון והגרווילאה שהתנשאו למרומי הקומה השלישית של דירתי, ממלאים את חלון הזכוכית של הסלון ומזמינים ציפורי שיר צבעוניות אל סף חלוני. את יתרת הגעגוע פתרתי בעזרת עציצים של מיני-עצים: עציץ מנדרינות ננסי שכבר שנתיים נושא בגאון את פירותיו הכתומים, עציץ דקל גבוה שסגר לי פינה בבית ועוד כמה צמחים משעשעים כמו הקרוטון הצבעוני, שעליו הבשרניים והמסולסלים בגוני כתום וצהוב מזכירים לי דווקא חטיף ביסלי.

אבל מי שמתעקשים להערים עלי קשיים הם תחליפי פרחי הגינה, כלומר עציצי הפרחים. במשתלה תמיד מבטיחים לי שהם חזקים וצריכים רק מעט אור, אך כעבור זמן קצר נשארים רק העלים הירוקים ואין זכר לפרחים. כשהם עוברים לאדנית במרפסת, הם נוהגים לאכזב ונובלים מהר מדי אף שהם פוגשים בשמש ישירה. גם את הדקל הגבוה אני נאלצת להחליף בחדש מדי פעם: פעם אחת כי הוא מצהיב בחלקו, פעם אחרת כי העלים שלו מייצרים דבק מוזר.


על אור ומים

"מרבית התלונות שאני שומע מדי יום במשתלה הן בסגנון 'אני לא מצליח לגדל צמחים', 'אני מומחית בלהרוג צמחים' ו'צמחים אף פעם לא מחזיקים אצלי מעמד'", אומר בחיוך אמיר עבדת ממשתלת הכפר החדשה בכפר אז"ר. "בפועל, הכל מתחיל ונגמר בהתאמה נכונה בין הצמח הנבחר ותנאי הגידול שהוא זקוק להם לבין הבית שהוא עומד להיכנס לתוכו. זה אומר בעיקר השקיה נכונה ותנאי אור מתאימים".