בשנות השמונים והתשעים די היה בהצצה חטופה אל מפתח הדירה כדי לדעת באיזה עשור נבנה בניין המגורים. כך למשל, מרצפות טרצו או קרמיקה לבנה העידו מיד על התקופה שבה הן הונחו, והדבר היה נכון גם לגבי חלקי האלומיניום והברזל, הדלתות בחוץ ובפנים הדירה והמטבח.

בעוד שבעבר ההיצע היה מוגבל וכמעט אחיד לחלוטין בין פרויקט לפרויקט, הרי כיום מגוון המפרטים והאבזור כמעט אינסופי, וללקוח מן השורה שאינו מכיר את המותגים יהיה קשה לאבחן את רמת האבזור ולהסיק מכך אם היזם חוסך עליו או מפנק אותו בחבילת מוצרי פרמיום.

"המפרט הטכני" - אותו אוסף פריטים שמציע היזם בעסקה של מכירת דירה, נהפך בשנים האחרונות מנושא אפור לאחד ממקדמי המכירות הבולטים. עם זאת, ללקוח הקצה שישלם 1–1.5 מיליון שקל עבור דירה ממוצעת באזור טוב יישמעו הסכומים המושקעים במפרט נמוכים. בדירות היקרות מדובר על לא יותר מ־50–100 אלף שקל לכל דירה.

המפרטים משתדרגים: היוקרה נמצאת בפרטים הקטניםהמפרטים משתדרגים: היוקרה נמצאת בפרטים הקטנים
דירה לדוגמה שנות ה-90. מרצפות קטנות, דלת כניסה סטנדרטית ומטבח בסיסי

לחצו לצפייה בעלות לקבלן של התוספות למפרט הדירה

המנהלים קובעים

"מפרט הדירה השתנה בעשור האחרון בהתאם לבקשות הצרכנים", אמר יוסי פרשקובסקי, מנכ"ל חברת פרשקובסקי השקעות. "משדרגים לדירה חדשה יודעים מראש שהם לא הולכים להתעסק בשיפוצים ובפשרות כמו ברכישת דירה מיד שנייה. הדרישות שלהם גבוהות, ומה שלא יעשו כשייכנסו לדירה - ייקח כבר הרבה זמן לשנות, להחליף ולשדרג. לכן הרוכש דירה מיד ראשונה מקבלן ישאף לא לעגל פינות ולסיים את התהליך כשכל הפנטזיות והחלומות שלו כבר בפנים".

בעבר היה נהוג כי המפרטים הטכניים של הדירות נקבעים בהסכמה בין היזמים לספקים לפי סכום ידוע מראש. למרות העלייה בחשיבות שנותנים הלקוחות לעניין - גם כיום, עד כמה שהדבר נראה מוזר, מי שקובעים ברוב המקרים את המפרט הטכני של הדירה הם לא אדריכלי הפנים אלא דווקא מנהלי השיווק. אלה נמצאים עם היד על הדופק, וכך כאשר לקוח מגיע ומדווח כי אצל השכן הוא מקבל מזגן מיני־מרכזי, המנהל יעביר את המסר ליזם שבדרך כלל יעדיף ליישר קו עם הפרויקט השכן.